בלוג

בהזדמנות להצטלם בעירום, יש  מתנה כפולה. 

הראשונה היא סשן הצילום עצמו. זו הזדמנות לחוות משהו אחר ממה שאנו רגילים. הגוף שלי, כפי שהוא, מקבל לגיטימציה להיות. אישור להתקיים. אני יכולה להיות מי שאני בחופשיות, בפשטות. אני מוכנה שיראו אותי ככה. אפשר לנשום ולשחרר רגע את ההרגל שלנו להתבייש ולהסתתר, למדוד ולהשוות. אפשר פשוט להיות. ולהרגיש כמה זה נעים בסופו של דבר פשוט להיות. ולהיזכר שככה אנחנו מעצם טבענו, ושזה כל מה שאנו מבקשים. פשטות ונעימות, והיא כלכך בהישג יד!!

המתנה השנייה, היא המפגש שבו צופים בעצמנו. לראות אותנו מבחוץ, לראות מה שכולם רואים בנו, לראות אותנו מכל מיני זוויות, מכל מיני נקודות מבט, שביום יום אין לנו הזדמנות לפגוש. חוויה של להסתכל על עצמי במראה לא מתקרבת אפילו לחוויה של צפייה בעצמי בתמונות! בשבילי זה היה במובן מסוים לפגוש את עצמי בפעם הראשונה. וזו כבר מתנה עצומה. להכיר אותי!!! ככל שאני מכירה אותי, אני יותר קרובה אלי. יותר בתוך עצמי.

ומעבר לכך- להסתכל על עצמי כשאני ככה ערומה, זה לחזות בפלא שאני ולהתפעם ממה שאני רואה, וזה שנייה אחר כך לחוות המון שיפוטיות, ביקורת, השוואה וכאב. יש פה פתח לטעום כמה זה מעצים להרגיש טוב מול עצמי, ולהסכים ליהנות ממי שאני, ובו זמנית להיפתח לקבל את השיפוטיות והכאב. לתת מקום לשניהם, לעוצמה ולשבר. ולהכיל גם וגם. 

מה שהסדנה הזו מעניקה לריפוי העצמי הוא משמעותי ועמוק, וצריך לחוות את זה כדי להבין ❤️
צפיתי עכשיו בתמונות. אין לי מילים לתאר את החוויה המתוקה המחבקת והמחייה הזו. יש תמונות שפשוט הרגשתי מהממת (לראשונה בחיי ככה…!!) יש תמונות שהיה לי לא נעים כלכך להסתכל עליהן, אבל כולן פשוט אני ואני הולכת להסתכל בהן שוב כי כל אחת היא פשוט אוצר.

אני עוד צריכה לנשום את זה. ולהסתכל שוב ושוב. ובטח לפתח כמה…
אבל כבר חייבת להגיד לך שזה מיוחד וענק ומרפא
ושאני מודה לך אינסוף על המתנה הזו. זו מתנה כלכך משמעותית לי, לכל החלקים של הגוף שלי!! ובטח ייקח לי עוד זמן להבין עד כמה המתנה הזו משובחת.

ענבל-

את פשוט מהממת. מביאה פשטות, טבעיות, קבלה אמיתית, רכות, נוכחות, הקשבה, רגישות, עדינות וענווה. וכל אלו- זה בעצם אהבה. ולכן מי שאת- זה כלכך תורם לחווית הריפוי שהצילום מאפשר… אבל כמה שאנסה לתאר- בסופן של דבר זה תדר, זו הוויה, זה המהות של האווירה שאת יוצרת. וזה הרבה יותר ממה שמילים יכולות לבטא. מה שקורה בפועל הוא קסם של שלווה, רגיעה, ותחושה שהגוף הוא הדבר הכי יפה וטבעי ורצוי.

אני גם אגלה לך שאצלי בטלפון את שמורה ככה : "ענבל צלמת יופי". וזה בדיוק מה שאת בעיני. את באמת רואה את היופי, ולכן את מאפשרת את המבט הזה גם למי שנמצא איתך במרחב. זו המהות של הסשן, וזה אכן מורגש. קיצר, זה לא רק המצלמה שלך שעושה את העבודה, זה גם הלב שלך.

הלוקיישן- מלא חיות של טבע אמיתי, עצים עתיקים, מלא עלים יבשים נושרים, אדמה ושמים. טבע שמזדקן, ומתחדש. לפעמים הולכים להצטלם בגנים גזומים ומטופחים. שהם מרהיבים ויפים, וגם לא אפשרי ברמה הפרקטית להצטלם שם בעירום, אבל מה שאני מנסה לומר, זה שיש מסר גם למקום שבו הצטלמנו. הטבע כפי שהוא- בלי ניסיון לשנות אותו. זה היופי שלו. תהליך החיים שהוא עובר, זה מי שהוא וככה זה יפה.